אוסטאופורוזיס
- מחלה מטאבולית המתבטאת בירידה הדרגתית במסת העצם.

 

חולים במחלה כמעט כל אשה שניה מעל גיל 50 וכל גבר שני מעל גיל 70

 

מבחינה פיזיולוגית, הסיבה למחלה היא איזון בין כמות התאים שבונים את העצם (אוסטיאובלסטים) לבין כמות התאים שמפרקים את העצם (אוסטיאוקלסטים).

באם מופר האיזון בין תהליכי ההרס והבנייה ישנו איבוד מוגבר של מסת העצם, דחיסות המינרלים בעצם פוחתת והיא נהפכת לפריכה וחשופה יותר לשברים.

 

 

גורמים:

·        מין – דלדול עצם נפוץ אצל נשים בעיקר בגיל המבוגר. בעת חידלון הוסת קיימת האצה בקצב אובדן מסת העצם הנגרם עקב השינויים ההורמונליים.

·        גיל – דלדול עצם מתעצם בגיל הזיקנה. בסביבות גיל 40 ומתבטאת באיבוד עצם בקצב של 1% לשנה

·        גזע – דלדול עצם שכיח יותר אצל נשים לבנות.

·        תורשה – היסטוריה משפחתית של דלדול עצם מעלה את הסיכוי ללקות במחלה.

·        משקל – הורמונים כגון אסטרוגן או אסטרון (הורמון הדומה לאסטרוגן ומופק מטסטוסטרון ברקמות השומן) זקוקים לשכבת שומן לצורכי אחסון וייצור. בקרב נשים רזות ישנה מסה נמוכה של רקמת שומן ולכן הן נוטות לסבול יותר מדלדול עצם.

·        תזונה לא מאוזנת – תזונה דלה בסידן ובויטמינים ומינרלים החיוניים לבניית העצם.

·        מחסור בוִיטמין D – ויטמין D מעודד ספיגת סידן מהמעי אל זרם הדם וכניסת סידן לעצמות.

·        הפרעות במחזור הווסת – הפרעות כגון וסת ראשונה מאוחרת, הפסקת וסת מוקדמת, חידלון וסת (גיל המעבר), עקרות ועוד יכולות להוביל לאובדן עצם מוגבר.

·        טסטוסטרון - רמות נמוכות של הורמון טסטוסטרון אצל גברים מעלות את הסיכוי לאובדן מסת עצם.

·        פעילות גופנית – פעילות גופנית חשובה לבניית מסת העצם ושמירתה ולכן חוסר בפעילות גופנית מגביר אובדן מסת עצם.

·        צריכה מוגברת של אלכוהול, קפאין ועישון.

·        הפרעות בבלוטת התריס ויותרת התריס – יתר פעילות של בלוטת התריס ו/או הפרעות בבלוטת יותרת התריס גורמות לשיבוש בהפרשת הורמונים כגון קלציטונין, T3T4PTH אשר אחראים על משק הסידן בגוף.

·        מחלות – מחלות כגון קרוהן וקוליטיסכשל כלייתידלקת פרקים שיגרונית, מחלות כבד, אנרוקסיה, בולימיה ועוד עלולות להגביר אובדן מסת עצם.

·        תרופות – שימוש ממושך בתרופות סטרואידיות, תרופות נוגדות עווית, תרופות סותרות חומצה, כימותרפיה ועוד עלול לגרום לאובדן מסת עצם.

·        ויטמין A – צריכה מופרזת של ויטמין A עלולה לגרום לעלייה ברמות הסידן בדם, סידן אשר מגיע מהעצמות.

טיפול טבעי להפחית את מופע התסמינים וחומרתם ולמנוע את הידרדרות המחלה. באמצעות שינויים תזונתיים, שימוש בצמחי מרפא ומתן תוספי תזונה ספציפיים ויכול להפחית את אובדן מסת העצם ולמנוע פגיעות אפשריות (כגון שברים) אשר גורמות להרעה משמעותית באיכות החיים של המטופל.

 

הגברת צריכה של:

·        סִידן - מומלץ לספק לגוף כמויות נאותות של סידן על מנת למנוע יציאה של סידן מן העצמות. מזונות עשירים בסידן כוללים ירקות עליים (בזיליקום, רוקט, עירית ועוד), ירקות (כרוב, כרובית, ברוקולי, צנון, גזר, אספרגוס, דלעת ועוד), חיטה מלאה, שקדים, וקטניות (חומוס, עדשים, שעועית). חשוב לציין שחלק גדול מהמזונות העשירים בסידן מכילים חומצה אוקסלית המפריעה לספיגתו בגוף. לפירוט אחר מזונות המכילים חומצה אוקסלית - לחצו כאן

·        קליפת ביצה - דרך נוספת לצריכת סידן הינה שתייה של קליפת ביצה (רצוי אורגנית ושטופה) שהושרתה במיץ לימון סחוט למשך מספר שעות.

·        מגנזְיום - מגנזיום חיוני לויסות ספיגת הסידן בעצמות. מזונות עשירים במגנזיום כוללים ירקות ירוקים (בזיליקום, רוקט, עירית ועוד), בטטה, בננות, קטניות (עדשים, שעועית וכד'), דגנים מלאים, סובין, נבט חיטה, דוחן, אורז חום, אבוקדו, משמש מיובש, ומרק עם עצמות.

·        אבָץ - אבץ מעודד בניית חלבון בעצם ומגביר את יעילותו של ויטמין D. מזונות עשירים באבץ: קטניות, גרעיני דלעת, שקדים, דגנים מלאים, נבט חיטה.

·        מזונות המכילים וִיטמין K - החיוני לבניית העצמות. מזונות עשירים בויטמין K: חומוס, ברוקולי, עלים ירוקים, ירקות שורש, אצות, כרוב, חסה וכד'.

·        זרעי פשתן - מכילים פיטואסטרוגנים (אסטרוגנים צמחיים) המסייעים בשמירה על המאזן ההורמונלי. 

·        מזונות מן הצומח - כגון דגנים מלאים, קטניות פירות וירקות התורמים לפעילות תקינה של מערכת העיכול והמערכת ההורמונלית.

·        חומצות שוּמן חיוניות - חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 מסייעות בספיגת הסידן והטמעתו ברקמת העצם ומפחיתות הפרשת סידן בשתן. בנוסף, חומצות שומן חיוניות מהוות אבן בניין להורמוני המין ולכן שומְרוֹת על איזון המערכת ההורמונלית. דוגמא למזונות המכילים חומצות שומן חיוניות - דגי ים צפוני (סלמון, מקרל), זרעי פשתן, שקדים וזרעים (יש לצרוך אותם בצורתם הטבעית,ללא קלייה, משום שקליתם גורמת לחמצון והרס החומרים החיוניים).

 

הימנעות או הפחתת צריכה של:

מומלץ להפחית מזונות אשר פוגעים בספיגת הסידן ובספיגת מינרלים וויטמינים החיוניים לספיגתו. בנוסף, קיימים מזונות המכילים רכיבים תזונתיים מסוימים (כגון חומצה פיטית, חומצה אוקסאלית וברזל) אשר רצוי להפריד את אכילתם מארוחה עשירה בסידן.

·        מזונות בעלי תכולה גבוהה של חומצה אוקסאלית - אשר מונעת ספיגת סידן כגון תרד, עירית, פטרוזיליה, אגוזים, תה, קקאו וכד'. מומלץ להפריד מזונות אלו מארוחה עשירה בסידן. לטבלת המזונות המכילים חומצה אוקסלית - לחצו כאן

·        מזונות בעלי תכולה גבוהה של זרחן - כגון חלב ומוצריו, משקות תוססים (לדוגמא קולה), בשר (בעיקר איברים פנימיים) נקניקים, בירה שחורה ועוד פוגעים בספיגתו של הסידן אל תוך העצמות.

·        חלבון מן החי - צריכה מוגברת של בשר בקר המכיל כמויות חלבון גבוהות עלולה לגרום לאיבוד מסת עצם ולהפריע לספיגת הסידן עקב ריכוז גבוה של זרחן. מוצרי חלב - אי סבילות ללקטוז ו/ או אלרגיה לקזאין (חלבון החלב) גורמים לספיגה לקויה של סידן. בנוסף, חלב ומוצריו עלולים להכיל כמויות גבוהות של זרחן אשר פוגע בספיגתו של הסידן.

·        מזונות בעלי תכולה גבוהה של נתרן - אשר מעודד הפרשה של סידן. מזונות עשירים בנתרן כוללים חטיפים, בשר מעושן, גבינות מעושנות, נקניקים, מוצרי מזון מעובדים וכד'.

·        מזונות בעלי תכולה גבוהה של חומצה פיטית - אשר מונעת ספיגה של סידן כגון סובין חיטה, אגוזים וכד'. מומלץ להפריד מזונות אלו מארוחה עשירה בסידן.

·        עישון וצריכה מוגברת של קפאין ואלכוהול - הגורמים לספידה לקוי של סידן ולהפרשה מוגברת שלו בשתן. בנוסף, צריכת אלכוהול גורמת להפרשה מוגברת של ויטמינים ומינרלים נוספים אשר חיוניים לספיגתו של הסידן.

טואול - בניית אתרים