צרבת

 צרבות הם עלייה של חומצות מהקיבה לכיוון הוושט שגורמים לתחושות לא נעימות והרגשה רעה של "שריפה" וחומציות לא נעימה באזור החזה, הצרבות יכולות להיגרם כתוצאה מכיב פפטי (אולקוס),   דלקת הקיבה (גסטריטיס), רמה מוגברת של החיידק "הליקובקטר פילורי" ועוד. כמו גם, תרופות, הורמונים, "סטרס", תזונה לקויה, וחולשה של הכבד, של הלבלב ושל כל המערכת העיכולית.

 קיימות, לכאורה, סיבות רבות לנטילת סותרי חומצה. מטרתן העיקרית של תרופות אלה היא, בעיקר, להרגיע באופן סימפטומטי וזמני תסמיני צרבת, שנוצרים כתוצאה מעליית חומצת הקיבה.

 ברגע שהמטופל נוטל מעכבי וסותרי חומצה, הוא מבטל את האפשרות להביא את מערכת העיכול שלו למצב מאוזן, שהרי מערכת עיכול חזקה עשויה למנוע תחלואים רבים, בעוד מערכת עיכולית   חלשה, המייצרת מעט מיצי עיכול, עלולה לגרום לתחלואים רבים.

 בנוסף, יש לזכור שלמעכבי חומצה ישנן תופעות לוואי רבות כגון:

·         אלרגיות למזון,

·         הפרעות בקצב הלב,

·         עקצוץ באצבעות הידיים והרגליים,

·         דכאון,

·         סחרחורות וכאבי ראש,

·         שיבוש בתהליכי הספיגה של ויטמינים ומינרלים.

 לכן, כאשר יגיע אלינו מטופל, אשר נוטל מעכבי או סותרי חומצה שונים, כגון אומפרדקס, לוסק ואחרים, אנו המטפלים נהיה בבעיה.  מכיוון שגילו של מטופל זה יהיה בדרך כלל מעל לארבעים, גיל שחלה בו ירידה טבעית ב"אש העיכולית". מיצי העיכול הכרחיים בגיל זה ואילו התרופה אותה נוטל המטופל מדכאת את מיצי העיכול או   את אותה "אש עיכולית".

 חלופות טבעיות לתרופות לטיפול בצרבת

 מסתבר שמציאת חלופות לתרופות אלו, במסגרת של הטיפול הטבעי בצרבת, אינה פשוטה כלל וכלל. ברגע שמטופל מפסיק את נטילתן, הקיבה מתחילה לייצר מיד מיצי עיכול המגרים את הרקמה       הרירית של הקיבה. יתרה מכך, חלק גדול מצמחי המרפא אשר מחזקים את הכבד והלבלב הינם בעלי טעם מר, אשר עשוי לגרות את הקיבה של אדם הסובל מצרבות.

 אחת הדרכים היעילות ביותר להיגמל מאותן התרופות, בעזרת צמחי מרפא , היא ע"י שימוש בצמחים בעלי מרקם צמיגי וטעם מתקתק. לרוב צמחים המכילים חומר פעיל רירי בשם מוצילגו. הוא מצפה   ומשקם את הרקמה הרירית של הקיבה, ומרגיע את הצריבה, מבלי לדכא את מיצי העיכול החשובים כל כך לתהליך העיכול.

 אחד הצמחים היעילים והנוחים ביותר לשימוש הינו האולמוס (Ulmus rubra) כמו גם האלטאה (Alethaea) המכילים כמות גדולה של חומר רירי

 (אחת הדרכים המקובלות לשימוש באומולוס, היא אבקה טחונה של הצמח.ניתן להמיס כפית מהאבקה, בחצי כוס מים בטמפרטורת החדר ולשתות מספר פעמים ביום) 

 הליקוריץ  (DGL- Glycyrrhiza glabra)  ללא הגליציריזין, נותן השפעה מזינה ומרגיעה לקיבה, ובנוסף נותן עוד מתיקות להרכב
 הקמומיל (
German Chamomile) נותן להרכב השפעה נוגדת דלקת ונוגדת עווית.

  בנוסף , המטופל יידרש לעשות שינוי תזונתי, על מנת לאפשר לגופו להשלים את הריפוי באופן אופטימלי.

  הגברת צריכה של:

·        מזונות בסיסיים כגון: אגוזים ושקדים, בננות, מלפפונים, ירקות (בעיקר ירקות ירוקים, ירקות עליים וירקות כתומים) ופירות (בננה, תפוח, אגס). צריכת מזונות בסיסיים בזמן צרבת מסייעת בהשבת החומציות התקינה בקיבה ומפחיתה את תחושת הצריבה.

·        שתיית מים קרים (בזמן צרבת) המסייעים בהחזרת חומציות הקיבה לרמה תקינה.

·        מזונות קלים לעיכול ועשירים בסיבים - כגון ירקות ודגנים מלאים.

 

  הימנעות או הפחתת צריכה של:

·        מזונות היוצרים חומציות כגון: בשר, פירות הדר, ירקות ממשפחת הסולניים (עגבניות, תפוח אדמה וחצילים) וחלב ומוצריו. למרות שחלב נחשב כמקל צרבת, הרי שלאורך זמן ההיפך הוא הנכון. חלב ומוצריו תורמים לעליית החומציות בקיבה ולהישנות התופעה.

·        מוצרי מזון אלרגניים כגון חיטה, חלב ומוצריו, תירס, בוטנים, חומרים משמרים וצבעי מאכל.

·        מזונות קשים לעיכול כגון: מטוגנים, חריפים, מזונות עשירים בשומן רווי ובשר.

·        משקאות מוגזים המגבירים את חומציות הקיבה.

·        עישון, אלכוהול וקפאין המגבירים את חומציות הקיבה.

 
    יניב מורסיאנו - נטורופאת  והרבליסט קליני

טואול - בניית אתרים