עצירת נשימה
סוג של הורמזיס - כאשר הגוף נחשף לגירוי הורמטי מאיים (קור או חום קיצוני, צום או חוסר חמצן וכ"ו) הוא חייב להפעיל ולגייס מנגנוני הגנה שבימים כתיקונם נשארים רדומים, מעין הגדרה חדשה למושג "מה שלא הורג מכשל"
לא רק חווית אקסטרים שמוסיפה קצת עניין לחיים אלא זו גם דרך “לאלץ” את הגוף לשלוף תוכנות הסתגלות וריפוי עוצמתיות שמצויות אצלו בבוידעם הגנטי.
בעצירת נשימה מופעל רפלקס שמכניס את הגוף למצב של חיסכון בחמצן על מנת להעלות את כמות הזמן בו ניתן להיות ללא חמצן
הרפלקס משפיע על 3 תהליכים בגוף:
- ברדיקרדיה – האטה בקצב הלב (של עד חמישים אחוזים בבני אדם).
- היצרות של כלי הדם היקפיים – הגבלה עד הפסקת זרימת הדם לחלקים השטחיים של הגוף כדי לשמר דם וחמצן לאיברים הפנימיים החיוניים ולמוח בפרט.
- העתקת דם – הזרמת פלסמה (נוזל הדם) לחלל בית החזה (בין הסרעפת לצוואר) כדי למנוע קריסה של הריאות תחת לחץ גבוה בצלילות עמוקות.
בזכות רפלקס הצלילה יכולים צוללנים חופשיים לצלול לעומק של עשרות רבות של מטרים (השיא העולמי הוא 214 מטר!) ללא כל ציוד יכולים ולעצור את נשימתם לדקות רבות ( השיא העולמי הוא 24 דקות)
בעת עצירת נשימה לא נכנס חמצן לתוך הגוף וגם לא יוצא פחמן דו חמצני (co2). ככל שעוברות השניות רמת ה-co2 בדם עולה אך רמת החמצן עדיין לא יורדת. קולטנים מיוחדים במוח חשים את עליית ה-co2 ומעל לסף מסוים גורמים לרצון לנשום ולתחושות חוסר האוויר – כאב והתכווצות בגרון ובסרעפת. יחד עם זאת חשוב לזכור שלגוף יש מספיק חמצן למספר דקות ותחושת ה”אני חייב לנשום” מגיעה מרמה גבוה של co2 ולא מרמה נמוכה של חמצן. לאחר 2-3 דקות מתחיל ריווי החמצן לרדת בצורה משמעותית.
תהליך פיזיולוגי זה תורם לבריאותנו בדרכים מעניינות:
1.רמות גבוהות של co2 יגרמו לשחרור חמצן יותר בקלות ויותר במהירות מכדוריות הדם האדומות (אפקט בוהר). ככל שהמוח מסתגל לרמות גבוהות יותר של co2 כך הכושר הגופני שלנו משתפר. אנחנו מסוגלים לעמוד יותר טוב במאמצים שגרמנו לנו בעבר להתנשף
ל- co2 יש תדמית מאד שלילית הן כגז החממה הידוע לשמצה והן כתוצר לוואי רעיל של המטבוליזם שלנו שאנחנו צריכים לנשוף החוצה. אך המדע משתמש ב c02 כטיפול קוסמטי, כטיפול שעוזר להחלמה מפציעות, כאב וסימני מתיחה בעור ואף כטיפול לחרדה.
2. בזמן עצירת נשימה הגוף צריך להתמודד עם הפרעה באספקה סדירה של חמצן. ביחוד בזמן עצירת נשימה ארוכה.
והגוף חייב להסתגל ולהתייעל וללמוד להפיק אנרגיה מספקת גם ברמות נמוכות יותר של חמצן.
חוסר חמצן (היפוקסיה) יכול ממש לשמש כטיפול לא תרופתי במחלות לב (4) עצירת נשימה גורמת לשינוי דרמטי בזרימת הדם במוח ולשינוי מקביל בתבנית גלי המוח. בדקה הראשונה עקב רפלקס הצלילה יש עלייה של כ- 5 אחוז של זרימת הדם למוח(6)..
3. להפסקת נשימה יש גם אפקט קוגניטיבי רגשי. תנועת המחשבה והרגשות שלנו רתומה לתנועת הנשימה. כאשר הנשימה עוצרת גם זרימת המחשבות והרגשות נבלמת. שקט משתרר בראש. אנשים משקיעים שעות, ימים, שבועות ושנים רבות בתרגול מדיטציה כדי לחוות שקט זה. עצירת נשימה מביאה אותנו לשם תוך מספר שניות(!) בלי צורך בהוראות מיוחדות ובתורות רוחניות מסובכות.
איך עושים את זה?
- נשימת קופסה - תרגיל מצוין לאיזון הנשימה לסובלים מחרדה ולחץ ושיפור המצב רוח, כך תעשו את זה נכון
- צלילה בבריכה. אני ממליץ לכל מי שיודע לשחות ויש לו גישה לבריכה/ים לתרגל צלילות קצרצרות כחלק מכל אימון או כל כניסה לים. הצלילה היא כמובן לא לעומק ולא לזמן רב כמו צוללים חופשיים. צלילה חופשית מחייבת הדרכה מיומנת ומוסמכת. בבריכה אפשר, בצורה בטוחה, לבדוק איזה מרחק אנחנו יכולים לשחות בלי לנשום ולנסות עם הזמן להאריך מרחק זה. אנחנו יכולים לגוון את אימוני השחייה המונוטוניים בצלילות קצרות לקרקעית ולעלות לפני המים כמו דולפינים.
- עצירות נשימה בזמן הליכה או בזמן ישיבה. ניתן לעצור נשימה בזמן הליכה בכל רגע נתון ולהפוך הליכה סתמית לתרגיל נשימה שמוציא אותנו מאזור הנוחות ומשפר את הכושר שלנו בצורה ניכרת. ניתן לספור את מספר הצעדים שאנחנו מסוגלים ללכת ללא נשימה. באופן דומה אפשר לעצור את הנשימה בכל רגע נתון במהלך היום ולמדוד את מספר השניות שאנחנו יכולים לעצור.
אזהרה- אנשים בריאים לחלוטין יכולים להתחיל עם כל אחת מהאפשרויות לעיל. רצוי לגשת לתרגילים בזהירות ומאד בהדרגה כדי לתת לגוף ולמוח זמן להסתגל. אנשים עם מחלת ריאות או מחלות לב או כאלה שחולים במחלה חריפה ולא מאוזנת , רצוי שימנעו מתרגילים אלו או יבצעו אותם רק תחת הדרכה והשגחה.
בברכת בריאות איתנה,
נטורופת והרבליט קליני ND MA CIH
