יוד
אבן הבניין של הורמוני בלוטת התריס- שמורכבים בין היתר מאטומי יוד גם שמם קשור לאטומי יוד (T3 מכיל 3 אטומי יוד, T4 מכיל 4 אטומי יוד)
חיוני לבלוטות הרוק.
חיוני לדפנות העורקים.
חיוני להתפתחות העובר בזמן ההיריון וההנקה להתפתחות של המוח
כמות מומלצת ליום לפי המלצות ה-FDA :
-לאדם מבוגר 150 מיקרוגרם ליום.
-אישה בהריון 220 מיקרוגרם כדי לתת גם לעובר.
-אישה מניקה 300 מיקרוגרם לתת לתינוק שנולד, כמות אפילו גדולה יותר.
המקורות ליוד
· מזון מן החי, במיוחד בדגים
· מזון מהאדמה - תלוי באיזה מקום וכמה פעמים גידלו על אותה האדמה - לא רלוונטי לישראל
הפתרון בתזונה הטבעונית
1. הפתרון הטבעוני האפשרי זה אצות. בים יש הרבה יוד אז היוד מגיע לא רק לדגים, אלא גם לאצות השונות. החיסרון זה הארסן. (מתכת כבדה רעילה) כל מאכל בטבע יש לו נטייה לספוח אליו מתכות שונות בריכוזים שונים, בדגים זה כספית, ולאצות יש נטייה לאגור את הארסן שיש בים להסתמך על אצות בין אם זה קומבו או קלפ או וואקמה או כל אצה אחרת בצורה יומיות – יוד נקבל, אך גם כמות רבה של ארסן.
2. מלח מועשר ביוד. יש מקומות שזה תקן, זה חוק- לחייב להעשיר את המלח ביוד. רשויות ידעו שכל האוכלוסייה צורכת מלח לתיבול המזון שלה, אז מקור טוב להוסיף יוד, שלא יהיה חסר יוד.
3. תוסף יוד - ההמלצה חד משמעית לאישה בהריון ואישה מניקה. טבעונית שלא אוכלת אצות או דגים בכמות של מנה-שתיים בשבוע
מעכבי ספיגת יוד –גויטרוגנים: - (גויטר זה בלוטת תריס מוגדלת)
- סויה: יש בה מולקולות שהן גויטרוגניות, שהן מעקבות את חדירת היוד.
- תיוציאנטים – משפחת מולקולות שנמצאות בעיקר בירקות מצליבים- חרדל, הברוקולי, כרובית, כרוב ניצנים, קייל - כולל הנבטים שלהם - חשוב לשים לב במיוחד למי שחסר.
- ניטראטים - עוד משפ' מולקולות שקיימים גם באופן טבעי בחלק מהירקות, ומשמשים בין היתר כחומרי שימור.
- כלור ופלואור - להימנע מבריכות שחייה (נספגים דרך העור) ולשתות רק מים שעברו סינון של החומרים האלו
בישול/ אידוי, מפחית את כמותם של הגויטרוגנים
התוסף המומלץ אצת ה-Ulva- חסת הים: אצת ים שמגודלת בישראל, בבריכות של מי ים ביבשה (רוב הארסן הוצא מהמיים) של חברת סיקורה Seakura
