הרפס = שלבקת

מילה כוללת לקבוצה של נגיפים היוצרים מחלות שונות.

הסוגים העיקריים של הנגיפים בקבוצה זו הינם:

·  שלבקת פשוטה (הרפס סימפלקס) - זיהום בנגיף זה גורם לשלפוחיות קטנות וכואבות הנמצאות על פני העור או על פני רקמות ריריות. ישנם 2 סוגים של שלבקת פשוטה: HSV1 פוגע לרוב ברירית הפה ומועבר על ידי רסיסי רוק והפרשות נשימה, ו-HSV2 הפוגע לרוב באיברי המין ומועבר על ידי מגע בעת קיום יחסי מין). הנגיף חודר ומתיישב על העצבים התחושתיים בצורה רדומה, ומתעורר כאשר המערכת החיסונית נחלשת

·  שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) - זיהום בנגיף זה גורם לפריחה מכאיבה של שלפוחיות מלאות בנוזל על פני העור. הפריחה מופיעה בתצורה רוחבית, בדרך כלל על הגב ובצדדיו, ומכאן נגזר שם הנגיף (נגיף זה הוא גם הגורם לאבעבועות רוח בילדות). הידבקות בנגיף נעשית על ידי מגע ישיר עם השלפוחיות או הפרשות נשימתיות. הנגיף נודד דרך העצבים התחושתיים אל חוט השדרה או המוח ונשאר שם בצורה רדומה. במצב בו המערכת החיסונית נחלשת  הנגיף מתעורר וגורם להופעת הפצעים על העור

·  נגיף אפשטיין-באר (EBV) - זיהום בנגיף זה גורם ככל הנראה למחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס זיהומית), המאופיינת על ידי עייפות, חום גבוה, שקדים מוגדלים וגרון כואב. הנגיף מועבר באמצעות רסיסי רוק והפרשות נשימתיות, חודר לתאים המרפדים את האף והגרון ומתפשט אל תאים לימפוציטים מסוג B. ההתבטאות הקלינית של הנגיף יכולה להופיע לאחר 4-7 שבועות מזמן חדירת הנגיף ולעיתים אף לא מופיעה כלל.

·   ציטומגאלווירוס (CMV) הגורם למחלה זהה למחלת הנשיקה.

·   שלבקת 6 (הרפס ווירוס 6) הגורם לאדמדמת אצל ילדים

·   שלבקת 7 (הרפס ווירוס 7) ונגיף שלבקת 8 (הרפס ווירוס 8) שכנראה מהווה את הגורם לסרטן רקמות החיבור (סרקומת קפוסי) אצל חולי איידס.

הגורמים להתפרצויות אקוטיות של זיהומי שלבקת הינם היחלשות או דיכוי של מערכת החיסון (טראומה, מחלה, עייפות, מתח, חוסר שינה, רעלים בגוף, תזונה לא נכונה, חוסר פעילות גופנית, חולשה ועוד).

 

 

תסמינים:

תסמינים של שלבקת פשוטה (הרפס סימפלקס) - לפני הופעת הפצע ישנו גרד, תחושות עקצוץ, אי נוחות ולעיתים אף כאב המופיעים באזור הנגוע. כשהפצע מתפתח הוא יופיע על אזור השפתיים או איברי המין לאחר שעות או ימים אחדים מתחילת הופעת התסמינים. באם הנגיף נמצא על איברי המין יכולות להצטרף תחושות של כאב במתן שתן ואי נוחות כללית באיברי המין.

תסמינים של שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) - לפני הופעת השלפוחיות ישנן תחושות של גרד וגירוי באזור הנגוע. במקרים מסוימים מצטרפים תסמינים של חום, צמרמורות, בחילה, שלשול ותחושה כללית ירודה. השלפוחיות מופיעות לאחר הופעת התסמינים הראשונים ומממוקמות לרוב בפלג גוף עליון בצורה חד צידית. האזור הנגוע רגיש, וכל גירוי או מגע עלולים להכאיב בצורה חריפה.

תסמינים של מחלת הנשיקה (אפשטיין-באר) - חולשה ועייפות כללית, בלוטות לימפה (שקדים) נפוחים, חום גבוה או נמוך וגרון כואב. אצל אחוז גדול מהחולים מופיע טחול מוגדל ולעיתים מופיעה גם הגדלה של הכבד, אלו יכולים לבוא לידי ביטוי ברגישות וכאב בחלל הבטן.

 

 

טיפול קונבנציונאלי:

·  טיפול לשלבקת פשוטה - הטיפול כולל ניקוי האזור הנגוע במים וסבון וייבוש האזור למניעת התפתחות חיידקית (לעתים הפצע הנגיפי חשוף לזיהום חיידקי). במידה וישנה התפתחות חיידקית משנית כתוצאה מגרד יכול הרופא להמליץ על משחה אנטיביוטית. בנוסף, ניתנות משחות נוגדות נגיפים למריחה מקומית כגון Aciclovir (Zovirax, Cyclomed, Supra-Vir, V-Ral) או Penciclovir (Denavir). 

·  טיפול לשלבקת חוגרת - הטיפול כולל שמירה על עור נקי ובמידת הצורך שימוש במשככי כאבים המתוויםלכאבים נוירופתיים בשילוב עם תרופות ממשפחת האופיואידים כגון Oxycodone (Oxycod, Oxycontin, Percocet) ועם משחות כגוןLidocaine (Esracaine)  המשמשות לאלחוש מקומי. בנוסף, נעשה שימוש בתרופות נוגדות נגיפים כגון Aciclovir (Zovirax, Acyclo-V) או Valaciclovir (Valtrex).

·  טיפול למחלת הנשיקה (אפשטיין- באר) - הטיפול כולל מנוחה מרובה עד להיעלמות התסמינים. בנוסף, ניתנת המלצה להימנעות מהרמת משאות כבדים ועיסוק בספורט בשל החשש מקרע בטחול, גם במקרים שאינו מוגדל. תרופות הניתנות למחלת הנשיקה מכוונות לתסמינים וכוללות משככי כאבים ומורידי חום כגון Paracetamol (Acamol, Dexamol) ו- Ibuprofen (Advil, Nurofen). בסיבוכים מסוימים כגון התנפחות (בצקת) בדרכי האוויר ניתן טיפול בסטרואידים כגון Prednisone, Prednisolone (Danalone). חשוב לציין כי התרופה Aciclovir (Zovirax, Acyclo-V) מפחיתה את ייצור נגיף האפשטין- באר אך אינה בעלת השפעה על מהלך המחלה ולא הוכחה כיעילה בזמן המחלה.

 

טיפול טבעי:

הטיפול הטבעי מתמקד בהמרצה וחיזוק מערכת החיסון בכדי למגר ולמנוע התפרצויות אקוטיות. כך תעשו זאת נכון

בעת התפרצות אקוטית (ואפילו לפני, כבר בשלב העקצוץ), ניתן למרוח מקומית שמנים אתריים

 

בתזונה מומלץ להגביר צריכה של:

·  מזונות המכילים ליזין(חומצת אמינו המונעת את התרבותו של הנגיף) כגון קטניות (עדשים, חומוס, מאש, אזוקי וכד'), גרעיני דלעת, ירקות ופירות וכד'.

·  מזונות המכילים ויטמינים מקבוצת B כגון: דגנים מלאים, קטניות (מומלץ מונבטות), ירקות ירוקים עליים, שמרי בירה שחיוניים לשמירה על בריאות מערכות העצבים וולתפקוד תקין של מערכת החיסון.

·  פירות וירקות כמקור לנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים חיוניים אשר משפרים את פעילות מערכת החיסון. מומלץ בעיקר להגביר ירקות ופירות אשר עשיריםבויטמין C כגון קיווי, גויאבה, פלפל אדום, עלים ירוקים ופירות הדר המשמשים כנוגדי חמצון ומסייעים לחיזוק פעילות מערכת החיסון

·  בצל ושום המסייעים למערכת החיסונית לפעול כנגד נגיפים.

·  אומגה 3 – חומצות שומן המצויות בעיקר בדגי ים (מי ים עמוקים, ים צפוני) כגון סרדינים, סלמון, הרינג (מטיאס), טונה, מקרל, פורל, הליבוט, סול ובזרעי פשתן. חומצות שומן אלו מחזקות מאוד את מערכת החיסון ע"י זה שהם מפחיתות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מעוררי דלקת ומגבירות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מפחיתי דלקת.

·   שקדים, זרעים ושמן זית, עדיף בצורתם הטבעית (ללא קלייה) משום שקליתם גורמת לחמצון והרס החומרים החיוניים. 

·  מזונות טריים ומלאים אשר עשירים בסיבים תזונתיים כגון דגנים מלאים, ירקות, פירות, קטניות, סובין, זרעי פשתן ועוד. הסיבים מסייעים לפינוי פסולת ורעלים מן הגוף ובכך מפחיתים את העומס על מערכת החיסון.

·  מזונות עשירים באבץ כגון קטניות, נבטים, שקדים וכד'. האבץ משתתף בתהליכים אנזימתים רבים ומהווה מרכיב חיוני לפעילות תקינה של מערכת החיסון.

 

הימנעות או הפחתת צריכה של:

·  מזונות המכילים ארגנין (חומצת אמינו המסייעת להתרבות הנגיף) כגון שוקולד, אגוזי מלך, סויה, שיבולת שועל, חיטה וכד'.

·  מזונות המחלישים את מערכת החיסון ומעודדים תהליכים דלקתיים כגון פחמימות פשוטות (קמח לבן, סוכר לבן), חלב ומוצריו, שומנים רווים, חלבון מן החי (בשר אדום), מטוגנים ועוד.

·  מזונות אלרגניים (תירס, חיטה, חלב ומוצריו, בוטנים, חומרים משמרים וצבעי מאכל) אשר עלולים להחליש את פעילות מערכת החיסון.

·  מזונות תעשייתיים, מעובדים ומשוּמרים המכילים צבעי מאכל וחומרי טעם וריח אשר מחלישים את פעילות מערכת החיסון.

 

 בברכה,

אברהם מור קצב

נטורופת והרבליסט קליני