יתר פעילות של בלוטת התריס

מחלה בה קיים ייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס תירוקסין (T3) ותריודוטירונין (T4). בבדיקות דם נראה את ה TSH  פחות מ 1

 הפרשה עודפת של הורמוני בלוטת התריס גורמת להאצת תהליכי חילוף חומרים ועלייה באספקת חמצן היוצרים תסמינים כגון:

·  אי סבילות לחום

·  הזעה.

·  תיאבון מוגבר.

·  אובדן משקל.

·  שלשולים

·  אי שקט, עצבנות ופעלתנות מוגברת.

·  דופק מהיר.

·  בלט עין וגדילה של בלוטת התריס (במחלת גרייבס).

·  הפרעות שינה

·  יתר לחץ דם

 

גורמים:

·  מחלת גרייבס – מחלה אוטואמיונית בה הגוף מזהה את הקולטנים להורמון TSH (Thyroid Stimulating Hormone) כגורם זר ומפתח נגדו נוגדנים. מחלה זו גורמת לייצור מוגבר של הורמוני T3 ו- T4 ולהגדלה של הבלוטה.

·  דלקת של בלוטת התריס – דלקת שעלולה להיווצר עקב זיהום ויראלי הפוגע בתאי בלוטת התריס.

·  הימצאות קשרירים (מצבור של רקמות). במקרה בו הקשרירים הינם של רקמת בלוטת התריס נוצרת הפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס T4 ו- T3.

·  זפק קשרירי רעלני (Toxic multinodular goiter) - מצב בו קיימים גידולים שפירים על בלוטת התריס בשילוב הימצאות קשרירים הגורמים להפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס T3 ו- T4.

·  פעילות יתר שניונית - פעילות יתר של הורמוני בלוטת התריס הנגרמת עקב הפרעה או גידול בבלוטת יותרת המוח. במצבים אלו קיימת הפרשה מוגברת של הורמון TSH (הורמון מגרה בלוטת תריס) מבלוטת יותרת המוח וחוסר תגובה למשוב שלילי חוזר.

·  מחלה בועית (Hydantiform mole) - מחלה בה קיימות ציסטות ברחם אשר יוצרות הפרשה מוגברת של הורמון כוריוני (הורמון המשתייך למערכת הרבייה הנשית הגורם לגירוי ייצור הורמוני מין- אסטרוגן ופרוגסטרון) הגורם לגירוי הפרשת הורמונים מבלוטת התריס.

·  סערה תריסית (Thyroid storm) - פעילות יתר של בלוטת התריס המופיעה באופן פתאומי וחמור. נגרמת לרוב עקב טיפול לקוי ביתר פעילות בלוטת התריס, זיהום, פציעה, הזנחת סכרת ועוד.

·  מצבים רגשיים כגון לחץ מתח רב, פחד וכד'.

·  צריכה מוגברת של יוד (בתזונה או בעת שימוש בתרופות המכילות יוד) המביאה לייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס.

·  צריכה מועטת של יוד המביאה לייצור מופחת של הורמוני בלוטת התריס. במצב זה לא מתקיים מנגנון של משוב שלילי לבלוטת יותרת המוח והיא ממשיכה לייצר הורמון מגרה בלוטת התריס TSH. גירוי הבלוטה וההפחתה בייצור ההורמונים עלולים ליצור גידול שפיר בבלוטה.

אבחנה:

נעשית באמצעות מספר בדיקות הכוללות:

·  רמות TSH ורמות הורמוני בלוטת התריס (T3, T4)

·  אולטרסאונד - בדיקת המשמשת להסתכלות על בלוטת התריס. הבדיקה מאפשרת הסתכלות על גודל הבלוטה, צורתה ומרקמה (מוצק או נוזל).

·  סריקת יוד רדיואקטיבי - הזרקת יוד לגוף המטופל ובדיקת קליטתו ופעילותו בבלוטת התריס. הבדיקה מאפשרת גם הסתכלות על צורתה של הבלוטה ושימושה ביוד.

·  בדיקת נוגדנים עצמיים - בדיקה המבוצעת במקרים של חשד בגרייבס- הנוגדנים הנבדקים הינם Anti-TG ו- Anti-tpo.

·  במקרים בהם מקור הבעיה לא ברור (בלוטת יותרת המוח או בלוטת התריס) קיים צורך בבדיקה של הורמון TRH (Thyrotropin Releasing Hormone). בדיקה זו מסייעת לשלילת הפרעות בבלוטת יותרת המוח וההיפותלמוס. (בדיקת ההורמון נעשית באמצעות הזרקת TRH ומבוצעת על ידי אנדוקרינולוג - מומחה להורמונים).

טיפול קונבנציונאלי:

·  תרופות נוגדות תירואיד – תרופות המסייעות להאטת פעילות בלוטת התריס על ידי מניעת ניצול היוד ליצירת הורמוני הבלוטה. דוגמא לתרופות מסוג זה: Thiamazole (Methimazole, Mercaptizole) ו- Propylthiouracil (PTU)

·  חוסמי בטא – תרופות המסייעות בהורדת לחץ הדם וקצב הלב. תרופות מסוג זה אינן מטפלות בבלוטה עצמה אלא בתסמינים הנוצרים עקב פעילות היתר שלה. דוגמא לתרופות מסוג זה: Atenolol (Normiten, Normalol)

·  טיפול ביוד רדיואקטיבי – טיפול זה מיועד להרס חלקי או מלא של הבלוטה. במהלך הטיפול נוטלים גלולות המכילות יוד רדיואקטיבי הפועל להרס הגידול בבלוטה. היוד נקלט בבלוטה ואינו גורם נזק לרקמות נוספות. הטיפול ביוד רדיואקטיבי גורם לתת פעילות ומצריך שימוש באלטרוקסין (תחליף להורמון תירוקסין) באופן קבוע.

·  כריתה כירורגית של הבלוטה – בניתוח מסירים חלק מן הבלוטה או את כולה. הניתוח מתאים במקרים של גידול שפיר או ממאיר. כריתה רחבה מדי עלולה לגרום לתת פעילות המצריכה שימוש קבוע באלטרוקסין.

 

טיפול טבעי ביתר פעילות בלוטת התריס

 - הפחתת רמות לחץ שלו תפקיד משמעותי בפעילות בלוטת התריס – כל השיטות לאיזון

 - תנועה יומיומית, בלי לפספס אף אחד מ 10 המרכיבים שלה – פירוט מסודר

 - שינה טובה, הכלי הכי חזק לתפקוד תקין של הבלוטה – למה, כמה ואיך ?

 - ניקוי רעלים, להתחיל להכניס לשגרה היומית הרגלים לניקוי רעלים 

 - תזונה - להכניס לשגרה היומית הרגלים לתזונה נכונה

 

הגברת צריכה של:

·  מזונות המכילים מרכיבים גויטרוגנים (מדכאים את פעילות בלוטת התריס) כגון סויה, דוחן, שום, בצל וירקות ממשפחת המצליבים - כרוב, כרובית, כרוב ניצנים, ברוקולי, צנון, לפת, קולורבי, חרדל ועלי רוקט. יש לציין כי בישול של מזונות אלו מנטרל את התרכובת הגויטרוגנית.

·  פחמימות מורכבות כגון דגנים מלאים אשר עשירות בסיבים תזונתיים ומסייעות לשמירה על אנרגיה זמינה ומניעת עלייה וירידה חדה ברמות הסוכר בגוף.

·  חלבונים כגון קטניות, זרעים, גרעינים, אגוזים, דגים, ביצים וכד', המסייעים בוויסות תהליכי חילוף חומרים ובבניית רקמות בגוף.

·  ירקות ופירות המהווים מקור לנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים אשר מסייעים בנטרול רדיקלים חופשיים ומשתתפים בתהליכי חילוף החומרים בגוף.

·  אומגה 3 המצויות בדגי ים צפוני (סלמון, מקרל) וזרעי פשתן.  חשוב לייצור ותפקוד תקינים של הורמוני בלוטת התריס, לשלמות תאי הגוף ולתפקוד מיטבי של מערכת העצבים.

·  חומצות שומן חיוניות מצויות במזונות כגון אגוזים, שקדים, זרעים ושמן זית. חשוב לציין כי יש לצרוך אגוזים, שקדים וזרעים בצורתם הטבעית (ללא קלייה) משום שקליתם גורמת לחמצון והרס החומרים החיוניים.

·  מליסה רפואית – צמח שמעכב את פעילות הבלוטה

הימנעות או הפחתת צריכה של:

·  מזונות המכילים יוד כגון אצות ים (קלפ, נורי, וואקמי, פוקוס, קומבו וכד'), דגים ומלח ים. (אפשר ספירולינה וכלורלה שהם אצות מיים מתוקים)

·  משקאות או מזונות המכילים קפאין (תה, קפה) ואלכוהול אשר מעוררים ומגבירים הפרשת הורמוני לחץ.

·  מזונות אלרגניים - ביתר פעילות בלוטת התריס בעיקר ממקור אוטואימיוני (גרייבס) חשוב להימנע מכל מזון החשוד כאלרגני. הנחיה זו כוללת הוצאת מזונות העלולים לעודד אלרגיה כגון: חיטה, חלב פרה ומוצריו, תירס, סויה, פירות הדר, אגוזים, בוטנים, עגבניות, קפה, שוקולד ועוד. במקרים רבים, גם אם הגורם האלרגני אינו מזון, מומלץ לצרוך תזונה היפואלרגנית.

·  מזונות מעובדים, מלאכותיים ותעשייתיים המכילים חומרים משמרים וחומרי טעם וריח.

·  מזונות המכילים שומן רווי- בשר בקר, מזון מעובד, מרגרינה, חמאה, שמנים מזוקקים. שומנים מסוג זה קשים לעיכול ופוגעים בפעילות של אומגה 3 

 בריאות ובשורות טובות,

         אברהם מור קצב

       נטורופת והרבליט קליני  ND MA CIH