אבנים בכליות
אבנים בדרכי השתן הינם משקעים הנוצרים בכל מקום שהוא בדרכי השתן מקטנות כגרגיר חול ועד גדולות ככדור גולף.
לרוב, אבנים הקטנות מ- 4 מ"מ נפלטות מעצמן מהגוף דרך מערכת השתן אך במקרה בו קיימות אבנים גדולות הן עשויות ועלולים לגרום לכאב, חסימה או זיהום בדרכי השתן.
בדרך כלל נוצרות האבנים בכלייה (Nephrolithiasis) או בשופכן המוביל את השתן מהכלייה אל שלפוחית השתן (Ureterolithiasis).
באופן תקין נמצא במערכת השתן מנגנון המונע את היווצרות הגבישים, אך כאשר מנגנון זה כושל נוצרות האבנים. כאשר נפח השתן יורד השתן נעשה סמיך מדי, עולה ריכוז המלחים בתוכו ויורדת כמות חומרים המעכבים היווצרות אבנים (כגון חומצת הדרים/ציטראט, פירופוספאט וגליקופרוטאינים). כתוצאה, מתגבשות אבנים העשויות מינרלים המומסים בשתן הנמצאים בכליות או בדרכי השתן.
קיימים ארבעה סוגים של אבנים בדרכי השתן:
· אבני סידן - מהוות את מרבית האבנים (כ-80%) נוצרות ממשקעי סידן אוקסלאט או פוספאט.
· אבני חומצת שתן/חומצה אורית - מהוות כ-5-10% מכלל סוגי האבנים. אבנים אלו הן תוצר פירוק של פורינים (חומרים הנוצרים מפירוק חומצות גרעין/DNA).
· אבני סטרווייט - מהוות כ-5-15% מכלל סוגי האבנים, נפוצות יותר בקרב נשים, לרוב כתוצאה מזיהום בדרכי השתן על ידי חיידקים אשר מפרקים שתנן (חומר המצוי בנוזל השתן) לאמוניה ולפחמן דו חמצני. תוצרי פירוק אלו מתחברים עם מגנזיום וזרחן חמצני, ויחד יוצרים את אבני הסטרוויט. אצל נשים, לאור שכיחות יתר של דלקות בדרכי השתן, עלולות להיווצר אבנים אלו, בייחוד לאור טיפול אנטיביוטי מתמשך אשר גורם לדומננטיות של החיידק האחראי להיווצרות האבנים.
· אבנים הנגרמות כתוצאה משימוש בתרופות (למשל: guaifenesin, triamterene, atazanavir, sulfa drugs) - כ-1%.
תסמינים:
כאב עוויתי במותניים המקרין אל הבטן התחתונה, המפשעות ואיברי המין.
כאב עמום במידה והאבנים אינן חוסמות את דרכי השתן
דחיפות ותכיפות במתן שתן במידה והאבן נודדת לשופכן.
בחילות, הקאות, דם סמוי או גלוי בשתן, צמרומורות וחום (אופייני למקרים של זיהומים).
גורמים:
עלייה בריכוז המלחים או החומרים השונים היוצרים את האבנים וירידה בריכוז נוזלים וחומרים מעכבי התגבשות אבנים (כגון ציטראט).
גורמי הסיכון להיווצרות אבנים בדרכי השתן כוללים:
· צריכה מועטת של נוזלים או איבוד נוזלים (התייבשות, שילשולים והקאות).
· תזונה - צריכה מופרזת של סידן (מוצרי חלב או תוספי תזונה עם ספיגה לקויה), צריכה מוגברת של חלבונים מן החי, צריכה מופרזת של מזונות עשירים באוקסאלאט (קולה, בוטנים, שוקולד וכד') או צריכה מופרזת של מלחים (חטיפים, מזונות מעובדים, מזונות מעושנים וכד').
· סביבה - אקלים חם ויבש.
· בעיות מבניות מולדות או נרכשות המביאות לחסימות בדרכי השתן, זרימה לקויה של נוזל השתן והיווצרות משקעים.
· רמת חומציות גבוהה (PH נמוך מ - 6).
· חוסר פעילות גופנית או נכויות המחייבות ריתוק למיטה.
· טיפולים כימותרפיים.
· נטילת תוסף סידן, ויטמין D וסטרואידים – מגבירים את הפרשת סידן בשתן.
· נטילת תוסף ויטמין C או B6 – מגבירים הפרשה של אוקסלאט בשתן.
טיפול טבעי
1. תזונה
הגברת צריכה של:
· נוזלים - שתייה מרובה של מים (כ-2 ליטר ליום) מסייעת להורדת ריכוז המומסים בשתן. שתייה מרובה מפחיתה משמעותית את הסיכון לחזרה של אבנים בכליות ואת משך הזמן עד לחזרה. על פי שני מחקרים לשתיית מים מינרלים יתרון על פני שתיית מי ברז. צריכת מיצי לימון ותפוזים מגבירה הפרשת ציטראט בשתן ומפחיתה את הפרשת הסידן ובמידה מסויימת גם את הפרשת האוקסלט. אבנים.
משקאות אלכוהוליים (בירה, יין) - מהמחקרים הקיימים עולה כי צריכה של משקאות אלכוהוליים מסוימים מפחיתה את הסיכון להיווצרות אבנים. צריכת בירה הפחיתה את הסיכון בשיעור של כ-21-41% ואילו צריכת יין הפחיתה את הסיכון בכ-31-39%.
· מזונות מהצומח בכלל ופירות וירקות בפרט – צריכת ירקות ופירות מפחיתה את כמות החלבון הנצרכת (כיוון שפירות וירקות מכילים כמות נמוכה של חלבון), מסייעת בהבססת השתן (העלאת PH), ומפחיתה את הפרשת חומצת השתן.
· הגברת צריכת דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים המכילים כמות גבוהה יחסית של חומצה פיטית אשר מסייעת בעיכוב התגבשות הסידן
· מזונות המכילים סידן - מומלץ לצרוך כמות מתונה וממוצעת של (כ-800-1200 מ"ג ליום), מהתזונה בלבד.
· מזונות המכילים מגנזיום - כגון אגוזים וזרעים (שקדים, אגוזי פקאן, ערמונים, אגוזי קשיו, אגוזי ברזיל), ירקות ירוקים (קולרבי, סלרי וכד'), בטטה, בננות, קטניות, מוצרי סויה (בעיקר קמח סויה וטופו, אך במידה מבוקרת מכיוון שסויה מכילה גם אוקסלטים), סובין, נבט חיטה, דוחן, אורז חום, אבוקדו, משמש מיובש. המגנזיום מגביר את מסיסות הסידן ומונע את שקיעתו.
· מזונות המכילים אשלגן ירקות כגון חסה, קולורבי, לפת, עלים ירוקים (בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה ועוד). פירות ובעיקר בננות, תפוזים (בעיקר מיץ), מלון כתום, אפרסקים, פירות יבשים (שזיפים, צימוקים, תמרים ועוד). קטניות, זרעים ואגוזים (בעיקר זרעי חמנייה, שקדים ואגוזי ברזיל), דגנים מלאים ומולסה. האשלגן מסייע להעלאת רמות ציטראט המונע את היווצרות האבנים.
· הגברת צריכת ירקות עליים משתנים כגון פטרוזיליה (למרות תכולת אוקסלט גבוהה), סלרי, כוסברה וכד'.
הימנעות או הפחתת צריכה של:
· חלבון מהחי - מומלץ להפחית את צריכת החלבון מהחי עד לרמה של כ-50 גרם ליום.
· נתרן (מלח) - הימנעות מהמלחת מזון ומוצרי מזון המכילים כמויות גבוהות של מלח כגון: חטיפים, אבקות מרק, רטבים מוכנים ומוצרי מזון משוּמרים במלח (ירקות, גבינות מלוחות, נקניקים ובשרים). נתרן גורם להעלאת רמות סידן בשתן ומעודד התגבשות אבנים.
· מזונות המכילים אוקסלט כגון תרד, עגבניות, סויה, קקאו, בטטות, פלפלים, סלק, עלי מנגולד, שוקולד, תה, שעועית וכד'. רצוי לצרוך ממזונות אלו במידה מתונה אך אין צורך להימנע לחלוטין אלא אם בדיקות המעבדה מצביעות על הפרשת יתר של אוקסלט (hyperoxaluria). במקרה זה מוטב להימנע ממזונות אלו.
· משקאות שונים - צריכת משקאות ממותקים מעלה סיכון ליצירת אבנים בכ-33%, צריכת קולה בכ-23%, ומיצי אשכוליות ותפוחים בכ-35%. כמו כן, הימנעות מצריכת משקאות ממותקים הביאה לירידה מובהקת בחזרה של אבני כליה.
· סוכר ומזונות המכילים סוכר (עוגות, עוגיות, שוקולדים וכד') – קיים קשר ישיר בין צריכת פרוקטוז באופן ספציפי (מכל מקור) לעליית הסיכון בהיווצרות אבני כליה.
· תה – תה שחור נחשב כבעל תכולת אוקסלטים גבוהה. יחד עם זאת, מחקר מגלה כי תכולת האוקסלטים תלויה בזמן הבישול, כך שככל שעולה זמן הבישול (מ-15 ל-30 ול-60 דקות), כך עולה תכולת האוקסלטים.
· מזון מעובד - מזונות תעשייתיים, מעובדים, מלאכותיים ומשוּמרים המכילים צבעי מאכל וחומרי טעם וריח. מזונות אלו מגבירים את הסיכון למחלות מטבוליות
2. לחץ - מחקרים מראים כי קיים קשר בין אירועי סטרס משמעותיים לבין אבני כליה.
סטרס עלול לגרום לכיווץ יתר של שלפוחית השתן עקב הפרשה של וזופרסין (vasopressin), להקטין את כמות הפרשת השתן, להעלות ריכוז של רכיבים המהווים בסיס ליצירת אבנים (סידן, אוקסלט, וחומצת שתן) ולהפחית ריכוז של רכיבים מגנים כמו מגנזיום וציטראט. - כל האמצעים להפחתת הלחץ
3. שינה - תנאי בסיסי לפעילות מטבולית תקינה, חובה לפחות 7 שעות בלילה, אם קשה לכם, קבלו 22 טיפים שיעזרו
כמו כן, ייתכן שלתנוחת השינה יש השפעה על תהליכים בכליה. אם האבנים מופיעות בצד אחד בלבד של הגוף, רצוי לישון דווקא על הצד השני. במחקר קליני נבדקו 110 חולים עם אבנים בצד אחד של הכליות. מתוכם, 93 ישנו על צד מועדף. מידת ההתאמה בין הצד עליו ישנו לבין הצד בו זוהו אבנים היתה 76%.
צמחי מרפא
עיקר הטיפול נעשה באמצעות צמחי מרפא המיועדים להקטנת נפח האבנים, על מנת לאפשר לאבנים לצאת דרך צינורות השתן.
צמחי המרפא העיקריים המשמשים לטיפול באבני כליה אשר יש לגביהם עדויות מחקריות כוללים פילנטוס, קטב מצוי, זקן תירס, חילבה, פטרוזליה, קצח, שבטבט וקפה
בנוסף, רצוי להשתמש בצמחי מרפא משתנים סרפד ושן ארי
תוספי תזונה - לתוספי תזונה מקום מרכזי בטיפול באבני כליה.
קיימות עדויות נרחבות לגבי השימוש בתוספים ציטראט, סידן, ויטמין C, ויטמין B6, ויטמין D, אומגה 3 ופרוביוטיקה
בריאות ובשורות טובות,
נטורופת והרבליט קליני ND MA CIH